חג השבועות הוא אחד משלושת הרגלים: פסח, שבועות וסוכות, מועדים בהם היו עולים בני-ישראל אל בית המקדש בירושלים. שלא כמו סוכות ופסח, שהתורה מציינת מתי חוגגים אותם, עבור חג השבועות לא מצויין בתורה תאריך מדוייק, אלא נכתב שחוגגים את חג השבועות חמישים יום לאחר הפסח: "וספרתם לכם ממחרת השבת, מיום הביאכם את עומר התנופה, שבע שבתות תמימות תהיינה. עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום…" (ויקרא כ"ג, טו-טז).
בחג הפסח יצא עם ישראל ממצרים, לאחר היציאה ממצרים עבר עם ישראל תהליך של הזדככות מהחטאים והעוונות במשך חמשיים יום, עד שהיה ראוי לקבל את התורה בהר סיני ומכאן שמו של החג: חג מתן תורה.
חג השבועות, חג הקציר נושא אופי חקלאי "שלוש רגלים תחוג לי בשנה…וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה " (שמות כ"ג, י"ד- ט"ז). חג השבועות חל בסוף האביב ותחילת הקיץ, תקופת הקציר.